הוכחת קשר סיבתי בתביעה

קשר סיבתי הנו מושג משפטי, אותו צריך להוכיח בכל תביעת פיצויים המוגשת בעילת רשלנות רפואית וללא הוכחת קשר סיבתי, גם במקרים שבהם נגרם למטופל נזק משמעותי בטיפול שקיבל, לא ניתן יהיה לזכות בתביעה ולא יפסקו פיצויים לזכות הנפגע.

ככלל, שלושת מרכיבי תביעת הרשלנות כוללים את התרשלות הנתבע, גרימת נזק לתובע, וקיום קשר סיבתי בין התנהגותו הרשלנית של הנתבע לנזק שנגרם לתובע.

כאשר מדובר בקשר סיבתי בתביעת רשלנות רפואית, מדובר בקשר שמוכיח שההתנהגות הרשלנית של הנתבע/הגורם הרפואי היא זו שאכן גרמה שגרמה לנזק שאירע לתובע/המטופל ולא גורם אחר.

גורמים אחרים שיכולים לגרום לנזק שאירע למטופל כוללים בעיות רפואיות אחרות מהן סבל המטופל, או חוסר ציות של המטופל להנחיות הרפואיות שניתנו לו, כגון הקפדה על דיאטה מסויימת או נטילת כדורים ועוד.

בסקירה המפורטת שלפניך מסבירה עורכת הדין אדרה רוט את משמעותו של המושג המשפטי, הדרכים להוכחת הקשר הסיבתי וחשיבותו הרבה לצורך קבלת התביעה, כפי שעולה ממספר פסק דין שפורסמו לאורך השנים.

איך מוכיחים קשר סיבתי בתביעות רשלנות רפואית?

באופן כללי, כדי להוכיח קשר סיבתי, על התובע להוכיח שההתנהגות הרשלנית של הנתבע, לרוב רופא או איש צוות רפואי, גרמה לנזק שאירע לתובע בהסתברות של לפחות 51% וזאת בהתאם לכללי הראיות הנהוגים במשפט האזרחי.

כאשר מדובר בתביעת רשלנות רפואית, על הנפגע-התובע להוכיח את הקשר הסיבתי באמצעות הגשת חוות דעת של מומחה רפואי שמתמחה בתחום הרפואי הרלוונטי לתביעה, למעט מקרים חריגים שבהם בית המשפט יפטור אותו מהגשת חוות דעת כזו, וזאת מטעמים מיוחדים שיירשמו. דרישה זו נובעת מתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

במסגרת חוות דעתו, על המומחה הרפואי מטעמו של התובע לסקור ולנתח את עובדות המקרה שארע לתובע ובמסגרתו נגרמו לו נזקים, תוך שהוא מתייחס לשלושת מרכיבי תביעת הרשלנות הרפואית.

במילים אחרות, על המומחה הרפואי לקבוע האם הנתבע התרשל בכך שהוא חרג מהנורמות והפרקטיקה הרפואית המקובלת והנוהגת בתקופה הרלוונטית למקרה, לקבוע האם נגרמו לתובע נזקים כלשהם ומה היקף הנזקים שנגרמו לו, וכמובן לקבוע האם יש קשר סיבתי בין הרשלנות הרפואית של הנתבע לנזק שנגרם לתובע, במובן זה שהנזק הספציפי שנגרם לתובע אכן נגרם על ידי ובעקבות אותה רשלנות רפואית של הנתבע ולא על ידי גורם אחר וזאת בסבירות של למעלה מ-50%. 

מצד שני, גם הנתבע רשאי להגיש חוות דעת רפואית של מומחה מטעמו, וזאת על מנת לסתור או לחלוק על ממצאי חוות הדעת הרפואית שהוגשה במסגרת כתב התביעה מטעם התובע.

מעיון במאות מקרי תביעה וכתבי הגנה שהוגשו לבתי המשפט בתביעות רשלנות רפואית, ניתן לקבוע בוודאות כי הנתבעים, קופות החולים, בתי חולים ורופאים, לרוב מנסים לתקוף את נושא הקשר הסיבתי במסגרת כתבי ההגנה המוגשים מטעמם, ושאלות הנוגעות לקיומו של הקש"ס נפוצות ביותר ועולות לדיון בפני בית המשפט כמעט בכל מקרה המגיע לדיון הוכחות ולא מסתיים בפשרה בין הצדדים.

מעבר לכך, ישנם לא מעט מקרי תביעה בהם השופט/ת רומז לצדדים המתדיינים כי שאלת הקש"ס בתביעה די ברורה (לטובת התובע) ולכן עדיף יהיה לסיים את התביעה במסגרת פשרה ומבלי להתקדם לדיוני הוכחות ופסק דין.

על פי רוב, הצדדים ובעיקר עורכי הדין של הנתבעים נוהגים לאמץ את "הרמז הדק" של בית המשפט ונוטים לסיים את התביעה מחוץ לכותלי בית המשפט.

ישנם מקרים לא מעטים שבהם בית המשפט יתקשה להכריע בין שתי חוות הדעת הסותרות של המומחים הרפואיים שהוגשו בפניו על ידי הצדדים לתביעה, שאז בית המשפט לרוב ימנה מומחה רפואי מטעם בית המשפט, שנחשב לגורם אובייקטיבי מטבע הדברים, על מנת שהוא יחווה דעתו בסוגיית הקשר הסיבתי.

דוגמאות למקרים בהם נקבע שהוכח קיומו של קשר סיבתי

לפניך שתי דוגמאות מתוך פסקי דין שבהם עלתה לדיון שאלת הקשר הסיבתי ובהן נפסק כי אכן התקיים קש"ס כאמור ובשל הכרעה זאת התביעות התקבלו ובית המשפט פסק כי הנתבעים ישלמו פיצויים.

ת"א 56128/05 פלונית נ' ד"ר גרוס וקופ"ח לאומית

הליך זה התנהל בפני בית משפט השלום בתל-אביב ובמסגרתו נדון מקרה של מטופלת שפנתה לרופא הנשים שלה בגיל 35 על מנת שהוא יסייע לה להיכנס להריון.

הרופא טיפל בה באמצעות תרופות משרות ביוץ במשך 6 שנים ורק לאחר מכן שלח אותה לקבלת טיפולי הפריה חוץ גופית, אולם הם לא צלחו.

התובעת טענה שהרופא עיכב באופן ממושך ומיותר את הפנייתה לקבלת טיפולי הפריה חוץ גופית, וכתוצאה מכך טיפולים אלו נכשלו והיא לא הצליחה להיכנס להריון.

לשם הוכחת טענתה, הגישה התובעת חוות דעת של מומחה רפואי מטעמה, שקבע שהרופא נתבע היה צריך להפנות את התובעת לקבלת טיפולי ההפריה חוץ גופית סמוך להתחלת הטיפול בה וללא שיהוי מיותר, בשל הנוהג במקרים דומים ובשל גילה המתקדם יחסית של התובעת.

מנגד, המומחה הרפואי מטעם הנתבע שהגיש את חוות דעתו המקצועית במסגרת כתב ההגנה, טען שלא היה מקום להפנות אותה לטיפול זה באותו שלב, מאחר ומדובר בטיפול מסוכן, וצריך היה קודם למצות טיפולים אחרים כפי שארע הלכה למעשה.

לאור הפערים בין חוות הדעת של הצדדים בתביעה, בית המשפט מינה מומחה רפואי מטעמו שקבע שטיפול בתרופות משרות ביוץ צריך לקחת שנה-שנתיים לכל היותר ועל כן, הפניית התובעת לטיפולי הפריה חוץ גופית כעבור 6 שנים מהווה עיכוב מיותר וממושך.

עוד קבע המומחה מטעם בית המשפטי במסגרת חוות דעתו כי קיים קשר סיבתי בין העיכוב בהפניה לטיפולי ההפרייה החוץ גופית לכישלון טיפולים אלו, עקב הירידה באיכות הביציות של התובעת בגיל 41 ביחס לאיכותן בגיל 35.

בהתאם לכך קבע בית המשפט במסגרת פסק דינו המפורט כי הנתבע ישלם לתובעת פיצויים כספיים בסך כולל של 292,000 ₪.

לקריאה מורחבת על פסק הדין בתביעה לחצו כאן

ת"א 8005-06 ב.ר. נ' המרכז הרפואי ספיר – בית החולים מאיר

המדובר בהליך משפטי שהתנהל בפני בית המשפט המחוזי בירושלים, ובמסגרתו נדון מקרה תביעה של אם שבחרה לעבור לידה נרתיקית לאחר שהיא כבר עברה בעבר ניתוח קיסרי וזאת למרות שהוסבר לה שלידה נרתיקית במצב כזה הנה מסוכנת, בין השאר בשל החשש ליצירת קרע ברחם באיזור הצלקת של הניתוח הקיסרי.

למרבה הצער, הלידה הנרתיקית של האם הסתבכה והעוברית שהיתה ברחם האם נקלעה למצב של מצוקה עוברית קשה, אולם הצוות הרפואי הפנה את האם לניתוח קיסרי באיחור של 15 עד 30 דקות.

בכתב התביעה נטען כי העוברית נולדה עם פגיעה נוירולוגית קשה ביותר וכעבור שנה ממועד הלידה היא אף נפטרה עקב כך.

בית המשפט קבע, בהסתמך על חוות דעת הרפואיות שהוגשו בתיק, שקיים קשר סיבתי בין האיחור בהעברת האשה לניתוח הקיסרי לפגיעה הנוירולוגית הקשה שנגרמה לתינוקת, וכי אם הרופאים שטיפלו באם לא היו מעכבים שלא לצורך את העברתה של האם לניתוח הקיסרי והיו מחלצים את התינוקת מהרחם מבעוד מועד, אזי התינוקת היתה נולדת במצב נורמלי וללא כל נזק נוירולוגי.

בהתאם לכך פסק בית המשפט המחוזי כי בית החולים מאיר ישלם להורים של התינוקת פיצויים כספיים בסך כולל של כ- 1,141,000 ₪.

אפשר לזכות בלי תביעה בלי להוכיח קשר סיבתי?

התשובה שלילית וזאת אחת הסיבות הנפוצות לדחייתן של תביעות פיצויים המוגשות בעילת רשלנות רפואית.

לאורך השנים נתקלנו פעמים רבות (מדי) במקרים שבהם עורכי דין חסרי ניסיון, מיהרו להגיש תביעות פיצויים בטענה לרשלנות רפואית, מבלי שבדקו לעומק ובטרם הפניה לערכאות האם יוכלו להוכיח את קיומו של קש"ס, שכאמור הנו שלב הכרחי לצורך הוכחת התביעה וקבלתה.

בכל אותם מקרים שבהם התובעים אינם מצליחים להוכיח את קיומו של קש"ס בין הרשלנות לכאורה לנזק שנגרם להם, והגם שהמדובר על נזקי גופניים ונפשיים ניכרים, בית המשפט לא יוכל לקבל את התביעה והיא תדחה.

לקבלת ייעוץ משפטי אישי במקרה של רשלנות רפואית לחצו כאן