פיצויים בשל פגיעה באוטונומיה

זכות האוטונומיה הנה זכות ייחודית שהוכרה בפסיקה בישראל במסגרת תביעות רשלנות רפואית ואשר מעניקה פיצוי למטופל שקיבל טיפול רפואי ללא קבלת הסכמתו מדעת לכך.

זכות זו מגלמת את העיקרון לפיו עצם ביצוע פעולה רפואית בגופו של אדם ללא הסכמתו המודעת, מהווה כשלעצמו, פגיעה בזכותו היסוד שלו לכבוד ולאוטונומיה ובכללה להחליט ולבחור איזה טיפול רפואי יינתן לו וזאת גם אם לא נגרם לו נזק פיזי כלשהו עקב אותו טיפול.

הליך ת"א 23848-04-11 פלונית נ' שרותי בריאות כללית אשר התנהל בפני בית משפט השלום בתל-אביב, עסק בין השאר בשאלה האם מי שנולדה טרם זמנה, לאחר ששרדה שלושה נסיונות הפלה יזומים שבוצעו באמה בשבוע ה-25 להריונה, בשל החשש שהיא עלולה להיוולד בעלת מומים גופניים ושכליים עקב נשיאת תסמונת טרנר,  זכאית בנסיבות של אי גילוי מידע, לקבלת פיצוי מבית החולים בגין פגיעה באוטונומיה וזאת למרות שאת ההחלטה המעשית לבצע את ההפלה קיבלה אמה, שנשאה אותה כעובר ברחמה.

התביעה הוגשה על ידי התובעת והוריה בשנת 2011, סמוך להגיעה לגיל 25, שהנו הגיל המקסימלי להגשת תביעות רשלנות רפואית סביב הריון ולידה על ידי יילודים, מאחר ומירוץ שבע שנות תקופת ההתיישנות שלהם מתחיל רק עם הפיכתם לבגירים, בגיל 18.

פסק הדין עצמו ניתן כעבור 8 שנים בשנת 2019, עם הגיעה לגיל 33!

מנגד, ומאחר ומירוץ תקופת ההתיישנות של ההורים במקרה כזה מתחיל עם הולדת עילת התביעה, קרי, בתקופת ההריון או הלידה, תביעתם התיישנה ולכן נדחתה.

התיק עסק בבחורה שאמה קיבלה מהוועדה להפסקת הריון אישור להפסיק את הריונה, לאחר שבית החולים מסר להורים שממצאי בדיקת מי שפיר שנעשתה במסגרת מעקב ההריון של האם מעלים סבירות לכך שהעוברית נושאת הפרעה גנטית בשם תסמונת טרנר, שגורמת למומים קשים כגון העדר אברי רבייה, עיוות גפיים, קומה נמוכה, שיתוק מוחין ופיגור והמליץ להם עקב כך להפסיק את ההריון.

לטענת ההורים, הם החליטו לבצע את ההפלה, בלית ברירה, נוכח המלצת בית החולים.

בדיעבד הסתבר שניתוח ממצאי בדיקת בית החולים היה שגוי וכי לעוברית לא היה כל פגם גנטי שהוא, לרבות תסמונת טרנר, ולכן גם לא היה כלל צורך בביצוע ההפלה.

כאמור, העוברית שרדה את שלוש ניסיונות ההפלה ונולדה כפגה חיה, ללא מום גנטי, וכיום היא אשה בריאה ופעילה.

יחד עם זאת, היא טענה שעקב לידתה המוקדמת, שכאמור נגרמה בשל אותם ניסיונות ההפלה, היא סובלת מבעיית ראיה קשה, צלקות ועיוות בפנים ובגוף ועל כן מגיע לה פיצוי בגין כך.

טענות הצדדים לתביעה

ההורים טענו, בין היתר, שהסכנה שעליה הצביעה הבדיקה למעשה לא היתה לתסמונת טרנר, אלא למוזאיקת טרנר, שהנה ורסיה קלה יותר של התסמונת וכי לו ניתן היה להם המידע המלא והנכון, יתכן שהם לא היו בוחרים לעשות הפלה.

שירותי בריאות כללית טענו, בין היתר, שלהורים נמסר במפורש שמדובר במוזאיקת טרנר, וכי די גם בה כדי ליצור סיכון להיוולדות תינוקת עם תסמונת טרנר מלאה וכי ההחלטה לבצע הפלה או לאו, הנה בכל מקרה של ההורים, שקיבלו אותה מרצונם החופשי, לרבות בשל נכותה של האם וקיומם של ילדים קטנים בבית.

עוד נטען על ידם שמדובר בתביעה אבסורדית מאחר שהבת נולדה בריאה וכי טענות התובעים הנם בגדר חוכמה בדיעבד, שאינה מקימה כל עילה במקרה דנן.

החלטת בית המשפט

בהסתמך על הראיות והעדויות שהוגשו בתיק, בית המשפט קבע שלהורים נמסר שהעוברית סובלת מתסמונת טרנר ולא ממוזאיקת טרנר.

יחד עם זאת, הוא גם קבע שגם אם היה נמסר להם שמדובר במוזאיקת טרנר, אזי באותה תקופה, של שנות ה-80 במאה שעברה, ההמלצה המקובלת הייתה עדיין לבצע הפלה גם במקרה כזה ואילו ההורים לא הוכיחו שהם היו מחליטים שלא לבצע הפלה במקרה שהיה נמסר להם שהסיכון הינו למוזאיקת טרנר.

לפיכך נקבע שהנזק שנגרם כתוצאה מהלידה המוקדמת כתוצאה מניסיון ההפלה אינו בר פיצוי.

ברם, בית המשפט הוסיף וקבע שגם אם מסירת המידע החלקי לא היתה מונעת מההורים להחליט לבצע הפלה, עדיין יש בו כדי לפגוע בזכות האוטונומיה של העוברית, מאחר ומדובר בהתעלמות בית החולים מהרצון שלה לחיות, שאין אינטרס גדול ממנו.

הדין הישראלי מתגייס בשורה של עבירות פליליות, שקרויות עבירות ההמתה, על מנת למנוע פגיעה באינטרס זה ובנוסף, כל המתווה של הוועדות להפסקת הריון נועד לפקח שאינטרס זה לא ישכח.

מכך ניתן ללמוד שהדין מקנה מקום של כבוד גם לרצונו של עובר לחיות, שלעיתים סותר את רצונה הלגיטימי של האם ומורה לשקול אותו גם בעת שהעובר עדיין איננו בר זכויות וזאת משום שטמון בו הפוטנציאל לחיות, בוודאי בשלב החיות שלו.

בהתאם לכך נפסקו לבת פיצויים בסך של 280,000 ₪, בתוספת שליש מהוצאות המשפט של התובעים ושכר טרחת עורך דין בסך של 65,520 ₪.

מאחר ותביעת ההורים נדחתה עקב התיישנותה כאמור, הם חוייבו לשלם לשירותי בריאות כללית שני שליש מהחזר הוצאות חוות הדעת הרפואית מטעמם, ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של  40,000 ₪.

בכל מקרה של חשש מפני רשלנות רפואית ראוי לפנות לקבלת ייעוץ משפטי אישי