עיכוב בהפניה לטיפולי הפריה

ישראל נחשבת לאחת המדינות המובילות בהיקף טיפולי הפוריות, לרבות טיפולי הפריה החוץ גופית, וכידוע,  ככל שמתחילים בטיפולים אלו בגיל מוקדם יותר, כך גם רבים יותר הסיכויים להצלחתם.

במסגרת הליך ת"א 56128/05 פלונית נ' ד"ר גרוס וקופ"ח לאומית, שהתנהל בפני בית משפט השלום בתל-אביב, נדונה תביעת רשלנות רפואית של תובעת שטענה שהיא הופנתה בעיכוב ממושך ומיותר לטיפולי הפריה חוץ גופית, דבר שגרם לכישלונם ולסיכול סיכויה להיכנס להריון.

תיק זה עסק בתובעת שנולדה בשנת 1960 וילדה את בתה הבכורה בשנת 1992, בהיותה בת 32. 

כעבור שנה היא ניסתה להרות שוב באופן טבעי ומשלא הצליחה, היא פנתה בשנת 1995, בהיותה בת 35, לרופא נשים של קופ"ח לאומית כדי שיסייע לה בכך.

הרופא שטיפל בתובעת איבחן אותה כסובלת מעקרות על רקע בלתי ידוע, וטיפל בה באמצעות טיפולי השריית ביוץ ממושכים, שלא צלחו, במשך 6 שנים.

רק כעבור 6 שנים הוא שלח אותה לבצע בדיקת לפרוסקופיה, שאיבחנה אצלה אי פוריות מכנית קשה, בשל הידבקויות בדרגה קשה באגן, אשר היוו את הגורם לאי הפוריות.

בעקבות זאת, הוא שלח אותה לבצע הפריה חוץ גופית, בהיותה כבר בת 41. התובעת עברה 10 סבבים של טיפולי הפריה, אך כולם כשלו.

עוד בנושא: אובדן היכולת להרות בשל רשלנות רפואית

כתוצאה מכך התובעת הגישה תביעה כנגד הרופא והקופה בטענה שהיא עוכבה עיכוב גדול ומיותר בהפנייתה לטיפולי הפריה חוץ גופית, אשר סיכל את סיכוייה להיכנס להריון.

האם חל עיכוב מיותר בהפניה לטיפולי הפריה חוץ גופית?

המומחה הרפואי מטעם התובעת טען שהרופא היה צריך לשלוח את התובעת כבר בתחילת הטיפול בה, בהיותה בת 35, לביצוע בדיקת הלפרוסקופיה ולביצוע טיפולי ההפריה בהתאם לממצאי הבדיקה וכי אם היא הייתה מתחילה כבר אז בטיפולים אלו, סיכויי הצלחתם היו גבוהים יותר.

המומחה הרפואי מטעם קופת החולים הנתבעת טען שלא היה מקום לשלוח את התובעת לביצוע הפריה כבר בהתחלת הטיפול, משום שמדובר בהליך מסוכן ואין מקום למהר לשלוח אליו לפני שממצים את כל הטיפולים האחרים.

נוכח המחלוקת שהתגלעה בין המומחים הרפואיים של שני הצדדים, מינה בית המשפט מומחה מטעמו, אשר קבע כי אכן חל עיכוב ממושך ומיותר בהפניית התובעת לביצוע טיפולי הפרייה חוץ גופית, דבר שחיבל בסיכויי הצלחתם.

המומחה מטעם בית המשפט ציין בחוות דעתו כי הטיפול בתרופות ביוץ בנשים שלא מצליחות להיכנס להריון באופן לא מוסבר, לוקח בדרך כלל שנה עד שנתיים.

ברם, במקרה דנן חלפו 6 שנים עד שהתובעת הופנתה לטיפולי הפריה, דבר שמהווה עיכוב ממשי, אשר גם פגע בסיכויי הצלחת טיפולי ההפריה שלה, וזאת עקב הירידה באיכות הביציות שלה בגיל 41, בהשוואה לאיכותן בגיל 35.

לדבריו, עד לגיל 35, רוב הנשים פוריות, ואין הבדל גדול בין גיל 15 לגיל 35, אך לאחר מכן קיימת ירידה משמעותית.

הצפי הכללי ש-85% מהזוגות בני ה-35 יצליחו להרות תוך שנה, כאשר אחת הסיבות לחוסר ההצלחה היא איכות ביציות נמוך.

בגיל 35, ולאחר שישה מחזורי טיפולי הפריה, ניתן להשיג הריון.

ככל שהאישה צעירה יותר סיכויי ההצלחה גדולים יותר, כאשר יש הבדל מובהק בין גיל 35 לגילאי 40 ומעלה.

בית המשפט אימץ את חוות הדעת של המומחה מטעמו, בקובעו שחל עיכוב מיותר בהפניית התובעת לביצוע טיפולי הפריה חוץ גופית, וכי קיים קשר סיבתי בין העיכוב בהפניה לטיפולי ההפרייה החוץ גופית לאי הצלחתם ולאי כניסתה להריון.

לא כל כניסה להריון גם מבטיחה הולדת עובר חי

בית המשפט גם התייחס לטענת הקופה כי לא כל כניסה להריון גם מבטיחה הולדת עובר חי וקבע כי טענה זו אמנם נכונה, אולם עצם העובדה שנשלל מהתובעת הסיכוי הראשוני להכנס להריון, מספיקה כדי לקבוע שחלה התרשלות.

לפי הפסיקה, החובה המוטלת על פי דיני הרשלנות אינה לתוצאה, אלא למאמץ ובחינת האמצעים הסבירים, בהיעדר אחריות מוחלטת, מתחשבת בהסתברות להתרחשות נזק, בהוצאות הנדרשות על מנת למנעו, בחומרת הנזק, בערך החברתי של התנהגות גורמת נזק וכדומה.

כך נקבע בין השאר בהליך ע"א 323/89, קוהרי ואח' נ' מדינת ישראל ופסקי דין נוספים.

בנוסף, יש לקחת בחשבון שאי אפשר לנבא מה יהיה סופו של כל הריון, לרבות כזה שהתחיל באופן עצמוני ותקין אצל נשים צעירות, ועל כן יש לבחון את הסיכוי ליכולת להיקלט להריון, להבדיל מללדת ולד חי.

בהתאם לכך פסק בית המשפט לתובעת פיצויים בסך כולל של 292,000 ₪, שכללו פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 250,000 ₪, והוצאות רפואיות לעבר ולעתיד בסך של 42,000 ₪.

בנוסף לכך גם נפסקו לה שכ"ט עורך דין והוצאות משפט בסך כולל של 68,912 ₪.