טיפול רפואי כושל במקרה של מפרצת

ו.ל. היתה אישה צעירה אשר סעדה עם בעלה במסעדה כשחשה ברע, הרגישה סחרחורת ונפלה. לאחר מכן התאוששה, אך לפתע הרגישה חולשה ואיבדה הכרתה. ו.ל. פונתה באמצעות אמבולנס לחדר מיון בביה”ח לניאדו, שם התקבלה, והוחלט כי יש חשד ל-  subdural hemmorage והגב’ זקוקה לבדיקת CT וייעוץ וטיפול נוירוכירורגי. באמצעות אמבולנס “לבן” של מד”א כאשר היא מחוסרת הכרה ומונשמת , הועברה ו.ל לומזוב לבית-החולים שיבא. רק כשעיים לאחר שנבדקה ראשונית בחדר מיון, בוצע לה CT מוח, אשר הדגים דמם תת עכבישי עם המטומה תת קשית גדולה וסטייה ניכרת של קו האמצע  בצורה קיצונית מימין לשמאל.

בשלב זה הוחלט משום מה, שאין מקום לטיפול כירורגי, אלא להעבירה למחלקה הפנימית, לא לפני שדובר עם משפחתה על היותה תורמת פוטנציאלית של איברים – משמע: מצבה של החולה לא צפוי להשתפר ע”י פעולה כירורגית (או טיפול תומך) והיא עומדת למות מוות מוחי בסבירות גבוהה. על-פי הרישום בתיק הרפואי, הוסבר למשפחתה כי היא עומדת למות ועליהם להיפרד ממנה. לאחר מכן הוסבר לבעלה של ו.ל. כי  אשתו מועברת להשגחה וטיפול במחלקה הפנימית, מאחר והיא מהווה תורם פוטנציאלי להשתלות.

במהלך האשפוז במחלקה הפנימית חל שיפור קל במצבה ויומיים לאחר קבלתה הוחלט לנתחה. היא  עברה ניקוז של ההמטומה וסגירה של מפרצת שגרמה לדמום ממנו סבלה. לאחר מכן שהתה זמן ממושך בטיפול שיקומי. ו.ל.נותרה נכה, משותקת וסיעודית בשל התרשלות הצוות הרפואי אשר החליט לוותר עליה ולבקש את איבריה לתרומה, בעודה בחיים.

וכך כתב המומחה הרפואי:

“הממצא שסיכן ביותר את חייה של החולה היה בשלב זה  קריש הדם התוך גולגלתי שגרם ללחץ על רקמת המוח וסטיית קו האמצע. מקובל בספרות הנוירוכירורגית  לנתח חולים הסובלים מקריש דם כזה ע”מ להוציאו ולשחרר את הלחץ מעל הרקמה המוחית הלחוצה. מקובל בספרות שיש לבצע ניתוח כזה במהירות האפשרית. במקורות ספרות שונים מדברים על כלל 4 השעות, שכאשר מנתחים חולה תוך 4 שעות מאז האירוע סיכוייו להחלים עם נזק עצבי קטן יותר גדולים בהרבה מאשר כאשר הוא מנותח מעבר לטווח זה.

במקרה זה, ובהסתמך על הספרות הענפה המתארת מצבים כאלה, הטיפול הראוי והנכון במצב בו התקבלה החולה בבית-החולים שיבא היה ניתוח מיידי לניקוז קריש הדם.

החולה  הועברה למחלקה פנימית, שם קיבלה טיפול תומך בלבד (אשר מבוצע בד”כ לחולים המועמדים לשמש תורמי אברים) ללא שבוצע ניטור וטיפול מתאים במדדי הגוף השונים  ובפעילות המוחית שלה. למרות זאת ולמרות הדמם במוחה חל שיפור במצבה היא חזרה למצב של הכרה חלקית (מדד גלזגו 10) ואז היא נותחה.

נכון הוא שהחולה סבלה מפתולוגיה נוספת של גורם הדמם והוא המפרצת שדממה, אך בשלב הגעתה לבית החולים הפתולוגיה שסכנה אותה באופן מיידי הייתה ההמטומה הגדולה שבגולגלתה ולא המפרצת.

אין כל ספק כי מצבה הנוירולוגי הנוכחי הינו בחלקו תולדה של איחור של כ- 48 שעות בבצוע הניתוח. איחור אשר הביא להחמרה משמעותית ביותר במצבה הנוירולוגי.

הטיפול הרפואי היה לקוי לכל אורך הדרך, כפי שפרטתי לעיל: אבחון לקוי של מצבה של החולה, והחלטה החורגת מכל סטנדרט מקובל, שלא לנתח, ולהמתין למותה.

החולה סובלת כיום מנכות קשה, אשר הייתה נמנעת או קטנה משמעותית תחת טיפול רפואי נאות ואחראי.

ניתן לסכם כי הטיפול לו זכתה הוא טיפול אשר אינו מקובל ואינו עומד בסטנדרטים הנאותים בימינו ובארצנו.”

הגשנו את תביעתה של ו.ל. בביהמ”ש המחוזי מרכז, והיא זכתה לפיצוי של מיליוני שקלים נוכח מצבה הקשה.